המסע התעסוקתי שלי – לא משעמם !

אודות השביל התעסוקתי שלי

כבר הייתי הרבה דברים והגשמתי את עצמי בהמון ערוצים. ניסיתי להצליח ולהתקדם, אבל בכל פעם נעצרתי או שהגעתי לתקרת זכוכית.  זה כמו לנסוע בדרך ללא מוצא ואז לבחור בנתיב אחר ולהגיע פעם נוספת למבויי סתום, שוב ושוב.

זהו עליתי על הדרך, הרגשתי שזה מסלול ההמראה שלי ואני רק צריך לבחור את המטוס הנכון על מנת לנסוק לשמיים ואז, גיליתי שמסלול ההמראה קצר מידי.

נולדתי במושב עובדים בן בכור אחות אחת. אבא חקלאי, אימא עקרת בית בחלק הראשון של חייה ובחלק השני אחות בבית חולים פסיכיאטרי.. לאורך כל תקופת נערותי אני זוכר שאנחנו בהישרדות כלכלית מנסים כצוות לשרוד את מהמורות החיים ולפלס דרך בנתבי הג’ונגל ההישגי. שרדנו. כילד שגדל בבית כזה עול הפרנסה רבץ גם על כתפיי. קוטף, מרסס, גוזם, חורש, מאכיל, ממיין, מרתך, בונה, מכשיר….. כל אילו היו חלק משגרת יומי. לרוב נהניתי מזה, אהבתי את עבודות המשק, עשיתי אותם באחריות רבה והרגשתי שזוהי חובתי.

שי דהרי

שי דהרי

הגעתי לגיל שפורשים כנפיים ויצאתי לדרכי. עשיתי שנת שרות בתנועת בניי המושבים, לאחר מכן התגייסתי ליחידה קרבית, השתחררתי והתחלתי במסע תעסוקתי שאת רובו עשיתי בלי לדעת למה? לא באמת בחרתי את הכיוון פשוט הלכתי לכל הנקרה בדרכי. תמיד משקיע ותמיד מחויב.  משתלה, עבודת בניין, בתי עץ , נהגתי קומביין, החלפתי פילטרים בתעשייה הכבדה, עבודות גבס, עבודת חשמל, הקמתי עם שותף חברה לעבודות עפר, זה היה נורא, בשום מקום לא הצלחתי להחזיק יותר משנה וכל מה שעשיתי לא עניין אותי כלל. הבחנתי גם שהסביבה והאנשים שהיו סביבי  לא היו בסולם הערכים שלי וחוותי פער תרבותי עצום, הרגשתי שאני לא שייך.

רצח רבין היה נקודת מפנה משמעותית בחיי. לא יודע מאיזו סיבה רצח רבין היכה בי בכזו חוזקה, חוויתי טלטלה גדולה והחלטתי לעזוב את כל מה שהיה לי ואת כל מה שעשיתי. יצאתי לדרך חדשה, מסע בכיוון אחר, עכשיו אני מחנך .

אלו היו שנתיים מופלאות עשיתי פלאים. נערים שהיו על מסלול של עבריינות עלו על דרך היישר, קהילה שלמה יצאה מהאדישות והייאוש והפכה להיות מעורבת ואכפתית. היישוב פרח ואני הייתי מאוד מוערך. סוף סוף סיפוק.

התחושה שאני במקום שלי או לפחות בכיוון, רוממו את רוחי ומכאן עליתי מאוד מהר. התקדמתי לרכז אזור, תפקיד שעשיתי בהצלחה רבה ותוך זמן קצר כבר מוניתי להיות בצוות המרכזי של תנועת המושבים. גם שם עשיתי חייל ותחושת הערך העצמי המשיכה לנסוק השמימה. לאחר שלוש שנים בתפקיד הרגשתי שצריך להמשיך הלאה לאתגר הבא והצטרפתי לחברת הדרכה, בדיוק שעשיתי קודם רק שעכשיו בשוק התחרותי. זה התפתח לעסק עצמאי בתחום ההדרכה. חוויתי עליות ומורדות ובסוף מיאוס….. לא יכולתי להמשיך יותר. נעצרתי. המסלול שבחרתי היה קצר מידי.

החיים מדברים אלינו בצורות שונות, נסתרות הן דרכי האלוהים…

 

פתאום כאילו משום מקום חליתי במחלת פרקים שלא אפשרה לי לזוז. 5 חודשים הייתי מרותק לבית וזה פינה לי הרבה זמן לחשוב על הקריירה התעסוקתית שלי.  היה לי זמן לבחון מה היו המניעים לבחירות שלי  ולבדוק האם הן היו מחוברות אלי.  נבהלתי שגיליתי שהאגו היה הנהג. לא שאני חושב שזה רע, סה”כ זה הוביל אותי להישגים רבים ואפשר התפתחות מנטלית ותודעתית מרשימה. ובכל זאת יש משהו מבהיל שאת הגוף נהג מישהו אחר. התעוררתי מתרדמת ארוכה והכרתי בעובדה שלא אני בחרתי, משהו תמרן אותי לאורך כל הדרך ואיך אהיה בטוח עכשיו שאני בוחר, שאני מחליט.

לאורך כל חיי יש דבר אחד שאני מאוד אוהב לעשות אני אוהב ליצור. לא יכולתי להתעלם מהמחשבה הזו שמנקרת לי כל הזמן בראש. לבנות, ליצור, בית מלאכה. אבל הוא (האגו) בשלו ממשיך להשתלט. עבודת כפיים? איך תיראה התדמית שלך ? לוותר על כל מה שהשגת  עד עכשיו?  ואיך תתפרנס מזה? המחשבות האלו ביטלו את הדחף … ליצור . הבנתי שכנראה זוהי הנקודה שעלי להשקיע בה את המאמץ. ללכת אחר התשוקה שלי ללא פשרות, גם אם זה לא ניראה הגיוני כרגע והאמינו לי אז זה לא ניראה הגיוני כלל.

שלום, קוראים לי שי דהרי בן  46 נשוי למירב ואב לרוני ואיתי. אני אומן מחזור ובסטודיו שלי shaycle design  אנו יוצרים ומעצבים רהיטים מחומרי גלם המוחזרים מהתעשייה הכבדה שבים למעגל החיים ונכנסים לתוך הבית כרהיט יוצא דופן.  הרהיטים הם ייחודיים ואף רהיט אינו זהה למשנהו. אני גאה מאוד ביצירות שלי.

עליתי על מסלול חדש ואני ממאמין שהפעם הוא לא יהיה קצר מידי.

תמיד זוכר שהדרך נגלית רק להולך בה

שי

פורסם בקטגוריה בלוג קריירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.