“בשפל נולדים נסיכי הגאות”

מאת: ד”ר אורניה יפה-ינאי

עשיות האדם הם ביטוי ליצירת חייו: למפגש בין מה שרצה – יכול היה לומר בעשיותיו לבין מה שקיבל כמגבלותיו ומגבלות סביבתו. במהלך עשיותיו ” נתקע” האדם או שלא יכול יותר לעשות את שעושה (איבד עניין, יכולת, פוטר וכ”ד) או שבא רצון חדש מתוכו, שמבלבל את מערך חייו וכמו “דורש” הערכות מחודשת ב”עוגת העשיות” שלו. מצב זה מלווה בתחושות קשות של איבוד עניין, עייפות, דיכאון, הרגשת כישלון אישי ולעיתים אפילו איבוד “טעם החיים”.
רוב האנשים תופסים מצב הוויתי-חוויתי זה כמחדל אישי ואפילו כפתולוגיה. התחושות מבהילות כמו גם ההערכות הנדרשת כדי לצאת עשייה שיש בה משמעות אישית המקבלת משוב והערכה מהסביבה, היא צורך קיומי.הדרך לזיהוי הצורך והמסע להגשמתו אינם קלים או מחייבים חוויות של “אושר”(שהן שונות במהותן מחוויות של מימוש והגשמה). ההכרה בקושי כחלק מגדילה עדיין לא בהרגלי חיינו. מה גם, שהגשמת עשייה מספקת מחייבת למידה והתנסות חדשים ולא מוכרים. היא מחייבת תהליך של “לך לך”: לך אלייך לעצמך לידיעה חדשה ואחרת שלך ושל אשר לך. התרחק מארצך ומהנופים הידועים לך כמו גם ממולדתך, מקור הנופים הפנימיים שלך ובעיקר מבית אביך ואמך. “עזיבות” כאלה הן הכרחיות בדרך אל אותם מחוזות הגשמה שלך. “ארץ חדשה” זו מחברת אותך מחדש ובצורה שונה אל מקורותיך אל ומתוך היצירה עשייה החדשה שלך.

העשייה היא המחלה והתרופה כאחד. מתקיעות בעשייה אפשר לצאת. זה קשה,מפחיד ומחייב לגעת ולזהות “מקומות” חדשים: גם פנימיים ב “תוך” האדם וגם חיצוניים, במציאות שמסביבו. כדי לצאת מתוך הצפוי אל הרשות הנתונה, צריכים לאמן שרירים חדשים, להתמיד, לחפש ולבדוק דרכים המתאימות לאדם, לערכיו, לאנרגיות שהוא יכול לגייס ועוד. תהליך כזה מציף בחרדה, לעיתים בחוסר התמצאות עד כדי איום על תחושת הקיום. (גם האלטרנטיבה של הישארות בתקיעות קשה אך יותר מוכרת ובהיותה כזו יכולה להיות ממכרת עד כדי אובדן הרצון לביטוי אישי ושקיעה בחוסר משמעות קיומי ואיבוד האמון ביכולת הבחירה).
חשוב להכיר בכך ולדעת שזה “בסדר” וצפוי: אי אפשר לעשות שינוי ללא רמה מסוימת ובכלל לא מבוטלת של “תהו ובהו” של כלל המערכות האישיות והבינאישיות . חשוב גם להתמיד בהבהרת היחס שבין העושה לבין מכלול “עוגת העשיות שלו. זיהוי ומימוש של פרוסות העשייה השונות הן מאבני הדרך של בניית מסלול עשייה מספק (כעין מיפוי מושלך של תמונת הזהות הפנימית). מטבעו, מנתב מסלול כזה ומגדיר יותר חלקים מהזהות המקורית של האדם וכך מקדם יותר מיצוי של גרעיניה המרכזיים.
המשבר העולמי שקורה כיום בעולם העבודה מחייב יותר מתמיד עשייה המחוברת ל”אני המקורי”. נוכח שינויים כל כך מהירים וקשובי לקוח – משתנה, החיבור ל”עצמי” המקורי הוא כורח קיומי. רק משם יבוא עוגן העשייה הרלוונטי.מהשפל הנוכחי נולדים נסיכי הגאות: האנשים שמזהים יותר מהר ומדויק את מקורותיהם ומוצאים דרכים לביטוי עשייתי מקורי הם מצליחי עשיות העתיד. גם אם נזרקו למצב זה מתוך פיטורין, כישלון עשייתי או מחלה. לעיתים אלה הן הזדמנויות חיינו.

קיימים ארבעה מוקדי שינוי בעשייה:
1. שינוי ב”מה” –שינוי בזהות העשייה – במה שהאדם עושה.
2. שינוי ב”איך” –שינוי באופן ובאיכות העשייה: ו איך, באיזו רמה התפתחותית האדם עושה/חסום.
3. “איפה” השינוי – שינוי בהקשריה- באיזו מסגרת ,תפקיד, היקף וכ”ו.
4. “כמה” שינוי הקשור להיקף או עושר וגיוון העיסוקים.
ארבעת מוקדים אלה הם התפתחותיים והיררכיים: הראשון עמוק, קשה וכולל יותר מאלה שאחריו. ככזה הוא דורש יותר השקעה, אימון ושינוי ומחייב הערכות יותר כוללת מהבאים אחריו.

תהליך השינוי העשייתי בכל אחד מהמוקדים לעיל כולל שישה שלבים.
1. הכרה שהתקיעות היא הצורך בשינוי בעשייה (ולא בתחום חיים אחר).
2. זיהוי- אבחון מקור /מקום התקיעות.
3. התמודדות עם אי הידיעה ” לאן”. זהו שלב ההיות ב”ריק”, בהקשבה הפנימית. זהו אולי השלב הקשה ביותר (שלפעמים מצריך יצירת “מרחב פנימי”).
4. זיהוי החזון – לאן אני רוצה ללכת? מה אני רוצה לעשות? באיזה תחום? עם מי? באיזה היקף? וכ”ו.
5. שלב האימון- מה נידרש לשנות / לאמן ללמוד כדי לעשות את הדרך מכאן לשם. עם מי? באיזה היקף? וכ”ו.
6. שלב ההגשמה – תחושת ההישג מול זיכרון המאבק: אני עושה מה שאני רוצה!

תהליך זה הוא תהליך מתמשך ומקביל להתפתחות האדם ומבטא אותה. ההעצרות היא גם ההזדמנות. נדמה שגם תחושות “קשות” כמו תהליכי “שפל” ו”תקיעות” מחייבים בעידן זה של הגדרות מחודשות לקבל משמעויות חדשות. גאות ושפל, הצלחה וכשלון הם תהליכים דינמיים ונדרשים להובלה מחויבת ומכוונת למקורות האוטנטיים של האדם והסביבה יותר מאשר מצבי שיפוט הנשענים על חוויות הכאן והעכשיו. שנים של התכחשות לאוטנטיות שבנו מקשים על התהליכים העשייתים –יצירתיים הללו.
מאתגרים את המפחיד והמיטב שבנו.

מרכז “לכל אדם יש שביל” , עוסק באבחון, יעוץ וטיפול בתחום הקריירה והתעסוקה. כותבת: דר’ אורניה יפה ינאי

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.