כיצד לבחור מקצוע שמתאים לנו?
בחירת מקצוע היא אומנות אך אומנות לא פחות קטנה היא להכניס לתוך המקצוע את האמירה האישית שלנו. לא פעם אנחנו נתקלים בייעוציים שלנו באנשים שחווים תסכול בעבודה שלהם על אף שהם מרגישים שדווקא עשו את הבחירה המקצועית המתאימה. הם נמצאים במבוי כי הם לא רוצים לשנות את המקצוע אבל משהו אחר חייב להשתנות. אבל מה?
קחו לדוגמא את סיפורו של פאץ' אדמס, רופא אמריקאי שעשה מהפכה בנושא יחסי מטפל-מטופל (אתם אולי מכירים את הדמות הזו מהסרט שנעשה על סיפור חייו ואותו משחק רובין ויליאמס) , אדמס הוא דוגמא מופלאה לאדם שהגדיר מחדש את המקצוע שבחר בו – רפואה.
מדיכאון קיומי למהפכה של אהבה
אם נפסע לרגע בשבילי ההיסטוריה של אדמס נגלה שבחירת המקצוע שלו נעשתה אחרי שחווה סבל וכאב גדול בילדותו, אביו היה איש צבא והוא נלחם בכל מלחמת העולם השנייה ובקוריאה, הוא גדל בבסיסי צבא וסיפר שאביו נפגע כל כךמחוויות המלחמה כך שלא יכל לתפקד כאבא ולא הצליח לייצר חיבור אמיתי עם הבן שלו. אמא שלו היתה אישה יוצאת דופן, היא היתה מורה והוא קיבל ממנה המון אהבה, היא הזינה אותו ואת אחיו באהבה וביצירתיות.
לאחר מות אביו, משפחתו חזרה לוירג'יניה והוא שובץ בבית ספר של לבנים והתעמת עם כיעורה של הגזענות, הוא הסתבך בצרות עם בני כיתתו כי קרא תיגר על הגזענות שהקיפה אותו, הוא העיד על עצמו שהיה ילד חנון ומוזר ובשנות העשרה המוקדמות שלו התאשפז על בסיס נפשי כי לא רצה לחיות בעולם שיש בו כל כך הרבה חוסר צדק ואלימות. באשפוז האחרון שלו בגיל 18 הוא החליט שבמקום לקחת את החיים שלו הוא הולך לעשות מהפכה של אהבה והחליט שהוא רוצה לשרת האת האנושות דרך רפואה, הוא החליט להיות מאושר!
תהיה אתה השינוי!
עוד בהיותו סטודנט לרפואה הוא חש סתירה בין הסיבה שבחר במקצוע – להיטיב עם אנשים לבין היחס שבפועל רופאים נותנים למטופלים שלהם או יותר נכון החוסר יחס. הוא האמין כי צחוק, שמחה ויצירתיות הם חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי ולכן טיפול רפואי נכון חייב לכלול אותם. רופאים וחולים על פי המודל שלו מתייחסים זה לזה על בסיס של אמון הדדי וחולים צריכים לקבל מספיק זמן מהרופאים שלהם, הוא חשב שבראש וראשונה רופא צריך ליצור אינטימיות עם המטופל שלו ובכוחה של האינטימיות לרפא.
ללא ספק המציאות לא תאמה את תפיסת המציאות של אדמס אך הוא לא ויתר עליה וכשסיים את לימודיו פתח עם עמיתים מוסד רפואי שמושתת על הערכים בהם הוא דוגל והוא חובש כובעים רבים שכולם מתחברים בסופו של דבר לתפיסת העולם שלו, מלבד היותו רופא הוא ליצן רפואי, ליצן מקצועי, אקטיביסט חברתי,דיפלומט אזרחי, שחקן וסופר הוא מקדיש את חייו למחקר של על מה עושה אנשים מאושרים.
אז מה לנו ולליצן הזה?
בכל מה שנוגע לקריירה מעניין לראות כיצד השפיע עליו החסך הרגשי באב, ונראה שכמו אביו גם הוא לוחם, רק לוחם מסוג אחר, ה"נשק" לו הוא ההומור, ההומניות, האופטימיות והאינטימיות. שווה לראות איך אנחנו ביחס למקצוע של ההורים שלנו- האם אנחנו מתכחשים לדרכם, מה אנחנו בוחרים לקחת מהם ומה לשנות וכיצד הדרך שהם בחרו השפיעה עלינו.
הוא הכניס לתוך המקצוע בו בחר משמעות חדשה, לנו זה מזכיר עורכי דין שמגיעים אלינו לקליניקה ועל אף הסלידה שהם מביעים כלפי המקצוע שלהם, אנחנו בודקים איתם כיצד להכניס את האמירה האישית שלהם לתוך התחום והתפקיד וזה תקף למקצועות רבים נוספים.
הרחבת ההגדרה המקצועית שלנו- אדמס רכש הרבה תארים ולא בגלל היוקרה שבהם אלא למען ההגשמה של החזון שלו ושל מטרותיו. ישנם אנשים שמגלים עם הזמן שככל שהפרספקטיבה שלהם בחיים מתרחבת גם הם זקוקים לעוד דרכים להביע את עצמם וכך גם להגדיל את ארגז הכלים שלהם.
