חג החנוכה, זו הזדמנות לחזור קצת לחלק הילדי שבנו – כל האור, השמחה, הסיפורים והתקווה שמביא החג הזה, הזכיר לנו דווקא את הסיפור על הקוסם מארץ עוץ – זוכרים ?
תזכורת קטנה:
דורותי , הדחליל, האריה ואיש הפח יוצאים למסע אל הקוסם הגדול מארץ עוץ מתוך תסכול כאב וכמיהה על משהו שחסר להם. הם יוצאים למסע הארוך בכדי לבקש מהקוסם שייתן להם…
הדבר הכי מתוק וחזק בסיפור המסע הזה שלהם, זה איך בעצם בתוך המסע, כל אחד מהם מגלה שכבר יש / קיים בתוכו את מה שמחפש לקבל:
הדחליל- יוצא למסע לבקש מהקוסם מוח כדי להיות חכם- ומגלה שהוא מביא את החוכמה והתושייה המחשבתית לאורך המסע .
האריה- יוצא למסע כי הוא מרגיש פחדן ומחפש להיות אריה אמיץ – הוא מגלה שיש בו אומץ רב להציל את חבריו מצרות.
איש הפח– יוצא למסע בבקשה להיות עם לב ורגשות – מגלה במהלך המסע שיש לו רגישות גבוהה, חמלה ואכפתיות.
דורותי – יוצאת למסע לחפש את הבית האבוד שלה בקנזס – לפני שהיא יוצאת למסע היא רואה בקנזס מקום אפור, מדכא ומשעמם, וחולמת על מקום צבעוני עם נופים יפהפיים. במהלך המסע היא מגלה שלמרות הנופים היפהפיים בדרך לארץ עוץ, בעצם אין כמו הבית שלה. היא מגלה גם שהכוח לחזור הביתה היה כל העת איתה בכוח הנעלים שכבר על רגליה ..
אם נבחן את הסיפור בהקשר של קריירה, עשייה והגשמה, נוכל בעצם להבין שלפעמים הכול כבר איתנו אך יש איזה מסע לעבור כדי לגלות, להכיר ולחזק חלקים שלגמרי קיימים בתוכנו.
לעיתים קרובות אנחנו צריכים אנשים/ דמויות סביבנו שייתנו לנו מראה כדי לראות את הטוב שבנו ויגלו לנו עוד זוויות על האיכויות המיוחדות שיש בנו.
כדאי לזכור שלרוב אין קסמים ואין ניסים… יש מסעות ושבילים – לעיתים הדרך איטית ומפותלת ולעיתים עמוקה וצבעונית יותר (הרבה מעבר לשחור ולבן) אך לא פעם, הדרך משמעותית יותר מהיעד!
וגם לפעמים אנחנו צריכים לצאת כדי לחזור אחרת.
חג אורים שמח
לכל אדם יש שביל
