בסקרנות הצצתי בספר המחזור שלה .

בסקרנות הצצתי בספר המחזור שלה .
"אז מה את רוצה להיות כשתיהיה גדולה?" בלטה לי השאלה.
המרכזית שלי. גן טרום חובה, בת 4 וחצי.
התבוננתי על התשובות והיו שם כל מיני מקצועות, זהויות וקריירות :
לא מעט מקצועות שכנראה נשמעו ונחשפו מהבית ומהסביבה, גם לא מעט מתוך עולם הטלוויזיה ( גם מסמי הכבאי וזה..).
היו שם גם יחסים עם קריירות "כשאהיה גדול אני רוצה לעשות הרבה כסף כמו אבא שלי" , או "אני לא רוצה לעבוד , אני רוצה להיות בבית".
כשהגעתי לתמונה של הבת שלי היה כתוב: "אני רוצה להיות גננת".
כן, היו לא מעט חברים שרצו להיות גננת (תכלס עם הגננת מהממת כמו שלהם גם אני הייתי רוצה להיות גננת, וזה גם בין התפקידים המרכזיים שילדים בגיל הזה רואים , חווים ומעריכים) .
היא ישבה עם חברה. שתיהן כתבו גננת.
שאלתי אותה: "כתוב כאן שאמרת שכשתהיה גדולה תרצי להיות גננת, את יכולה לספר לי למה חשבת על גננת ?".
המרכזית שלי :"אמא גננת כל הזמן לומדת דברים חדשים, ואני רוצה ללמוד וגם ללמד אחרים דברים "
ואז המרכזית שלי שאלה את החברה שלה: "ואת, למה את בחרת גננת?"
החברה : " כי גננת היא מחליטה לכולם מה לעשות, כולם עושים מה שהיא אומרת, והייתי רוצה שכולם יעשו מה שאני אגיד".
( מקצרת לכם.)
וזה היה מדהים בעיני.
עולם ומלאו הסתתר בדיוק מאחורי אותה מילה. מילה אחת .
מקצוע אחד. אינסוף פרשנויות, צרכים ורצונות ,כישורים, מאווים ותשוקות.
חלומות של ילדות שחולמות את העולם הזה של "להיות גדולות".
כמה נחוץ הצורך שלנו כהורים לחקור. להעמיק. לדבר את זה. להנגיש.
לחבר אותם לחלומות העתיד .לחלום איתם. אותם.