אצל רובנו חלקים מאלו חומקים לנו מבין האצבעות – או אולי יותר מהכל – "אנחנו" עצמנו חומקים לעצמנו מבין האצבעות. אנו מהלכים ומתנהלים בתחושה של הליכה על חבל דק ומחפשים איזון לא ליפול  או יותר נכון ליפול אך להצליח שוב ושוב לקום ולהתרומם. הצורך למצוא תקווה, אנרגיה וכוחות להמשיך להיות בעשייה ובחיות כשהאיזון מופר וקצת מתאזן  שוב ושוב.

"החגים" הם זמנים בהם האיזונים מופרים וזזים בתוך "שגרת" חוסר האיזון של מלחמה גם כך… לעיתים זו חוויה טובה, ממלאת מצברים, מטעינה ודווקא מאזנת. ולעיתים, יש בכך גם חוויה מאכזבת, מרוקנת, של "צריך" יותר מאשר "רוצה" – כל שהרצונות  ותשוקה אותנטיים למילוי אפקטיבי של המצברים הפנימים זזים הצידה.

כשהאנרגיות כל כך נמוכות, כל דיוק יכול להשפיע על תחושת שיווי המשקל, אז
איך מייצרים איזון פיזי ונפשי? וכמה תשומת לב אנחנו מקדישים לשמירה על האיזון?

פרויד אמר שהדברים החשובים לאושר האדם הם: אהבה ועבודה.
🧩 יחסים ואהבה

להיות ביחסים זוגיים, משפחתיים וחברתיים משמעותיים ומתפתחים
להרגיש שייך ומשמעותי ביחסים שאיתי.

–  מי האנשים שמטעינים אתכם באנרגיה? כמה אתם מקדישים זמן להיות איתם ולהיטען?
–  למי הייתם רוצים להתקרב? עם מי להיפגש יותר? ממי אולי לקחת צעד אחורה?
________________________________________

💡 עבודה ועשייה

– האם העבודה שלכם ממלאת אתכם בתחושת משמעות ופרודוקטיביות?
– מה אולי ניתן להוסיף/ להוריד בתוך העבודה הנוכחית או בעבודה אחרת כדי להרגיש יותר משמעות?
– האם  יש עשייה אחרת בתחומי חיים נוספים שמכניסה לכם  אנרגיה ותחושת משמעות? האם אפשר לתת לה יותר מקום, תשומת לב וזמן?
________________________________________

🎨 ויקטור פרנקל מדבר על  יצירה, חוויה ובחירה –

"מה שהופך את החיים לבלתי נסבלים הוא לעולם לא הנסיבות אלא היעדרן של משמעות ותכלית"

1. יצירה – להרגיש יצרני/ יוצר, התחושה שיש לי  יצירה משלי בעלת ערך שאני נותן לעולם.
איפה אתם חשים ביצרנות? האם זוהי יצרנות  עם נתינה בעלת ערך? מהי היצירה ו"המשהו המיוחד" שלכם לתת לעולם? איפה, במה ואיך הייתם רוצים להוסיף יותר יצירה לחיים שלכם?

2. חוויה – להיות בחווית התמלאות ממפגש עם משהו או מישהו שממלא אותנו- טבע, מוזיקה, תרבות, אומונת ויופי, ספר, הרצאה או שיחה מעוררת השראה ועוד…
איזה חוויות ממלאות אתכם, כמה אתם נותנים לחוויות ממלאות תשומת לב, מקום וזמן? מה תרצו עוד להוסיף, כמה ואיך ?

3. בחירה – היכולת שלנו לבחור איך אנחנו מפרשים את המציאות, את נקודת המבט  שלנו גם בתוך קושי. היכולת שלנו לחפש משמעות ותכלית גם במציאות קשה ומורכבת , למצוא טוב ואור גם בתוך הקושי.

" בין גירוי ותגובה יש מרווח קטן, במרווח הקטן הזה  מונחת הבחירה שלנו לתחושת חופש, בחירה וצמיחה "

ויקטור פרנקל

** במילה מרווח- רווח- נמצאת גם המילה – רווחה.

אמן לימים שירווח לנו
אמן לרוחות של שינוי בהן – יחזרו כולם !

________________________________________

כמעט סיימנו את הכתיבה אבל אז ….נזכרנו שלא נתנו מקום לחלק חשוב מאוד שלפעמים נשכח ומוזנח..
הגוף שלנו, המכונה המטורפת והמופלאה הזאת שהולכת איתנו וסוחבת את כל מה שהנפש עוברת ולהפך,
מוסיפות :

🏃 בתוך ה-    war life balance  איך אנחנו שומרים על איזון הגוף שלנו?

🥗 תזונה
💧 מים
🏋️ פעילות גופנית
🤲 מגע ואינטימיות
😴 שינה
🌱 נשימה

כמה תשומת לב אתם מקדישים לגוף? להזין אותו?   מה הייתם רוצים לשים לב ולהשקיע יותר בהיבטים הקשורים לגוף שלכם?

בתוך כל אתגרי חיפוש האיזון בתקופה קשה זו  – War Life Balance
מאחלים שנצליח  למצוא את האיזון, שנמלא מצברים ונשמור על אנרגיות גוף ונפש ותקווה.

"תקווה היא כמו כפית הסוכר שבתה – גם אם היא קטנה, היא ממתיקה הכל" . קונפוציוס.

אז נכון שזה עוד לא ממש נגמר וכולנו מחכים לחטופים החללים שיחזרו אל ארצנו ועוד… אבל אצל רבים מאיתנו אנו שומעים עדין תחושות של הקלה – תחושה של אוויר נוסף שניתן להכניס לריאות.

אצל חלקנו יש בכל זאת איזה תחושה של  "אחרי"….

ובתוכה צומחת גם איזושהי תחושת ריקנות פנימית.

אולי ריק שמכין את עצמו לקראת מה שיתמלא?
אולי ריק שעייף משהיה ומחפש לנוח, לאגור כוחות ,אמונה ודיוק לקראת ה"להתמלא".

במוזיקה יש משמעות  גדולה למרווחי השקט שבין המילים והמנגינות, מתי בדיוק נותנים לריק להיות? מתי למלא את האויר?  בשקט? במנגינות? במילים?
איזה כלי נגינה יפר את השקט? מתי ואיך?

לפעמים גם שיחות טובות הן כאלו.. שאנחנו מצליחים למצוא את האיזון בין השקט, והריק לבין המילים…

גם הגוף שלנו הוא כזה, במערכת העיכול שלנו למשל, יש התמלאות והתרוקנות. בנשימה שלנו נשימה ונשיפה, במנוחת הלילה מול עשיית היום יש גם סוג של ריק מול התמלאות.

לפעמים נכון להתמסר לריק ולשהות בו עד שהנפש תוכל, תבקש למלא משהו.

אם מרגיש לכם רצון לגילוי וחקירה את מה שמרגיש ריק ואת מה שמבקש להתמלא במרחבי הקריירה, המימוש והמשמעות, אנחנו  מזמינים אתכם.ן  לתהליך של דיוק –  מה ואיך למלא ואיך לתכנן קדימה

תזכורת קטנה:

דורותי , הדחליל, האריה ואיש הפח יוצאים למסע אל הקוסם הגדול מארץ עוץ מתוך תסכול כאב וכמיהה על משהו שחסר להם. הם יוצאים למסע הארוך בכדי לבקש מהקוסם שייתן להם…

הדבר הכי מתוק וחזק  בסיפור המסע הזה שלהם, זה איך בעצם בתוך המסע,  כל אחד מהם מגלה שכבר יש / קיים בתוכו את מה שמחפש לקבל:

הדחליל- יוצא למסע לבקש מהקוסם מוח  כדי להיות חכם- ומגלה שהוא מביא את החוכמה  והתושייה המחשבתית לאורך המסע .

האריה- יוצא למסע כי הוא מרגיש פחדן ומחפש להיות אריה אמיץ – הוא מגלה שיש בו אומץ רב  להציל את חבריו מצרות.

איש הפח– יוצא למסע בבקשה להיות עם לב ורגשות – מגלה במהלך המסע  שיש לו רגישות גבוהה, חמלה ואכפתיות.

דורותי – יוצאת למסע לחפש את הבית האבוד שלה בקנזס – לפני שהיא יוצאת למסע היא רואה בקנזס מקום אפור, מדכא ומשעמם, וחולמת על מקום צבעוני עם נופים יפהפיים. במהלך המסע היא מגלה שלמרות הנופים היפהפיים בדרך לארץ עוץ, בעצם אין כמו הבית שלה. היא מגלה גם  שהכוח לחזור הביתה היה כל העת איתה בכוח הנעלים שכבר על רגליה ..

אם נבחן את הסיפור בהקשר של קריירה, עשייה והגשמה, נוכל בעצם להבין שלפעמים הכול כבר איתנו אך יש איזה מסע לעבור כדי לגלות, להכיר ולחזק חלקים שלגמרי קיימים בתוכנו.

לעיתים קרובות אנחנו צריכים אנשים/ דמויות סביבנו שייתנו לנו מראה כדי לראות את הטוב שבנו ויגלו לנו עוד זוויות על האיכויות המיוחדות שיש בנו.

כדאי לזכור שלרוב אין קסמים ואין ניסים… יש מסעות ושבילים –  לעיתים הדרך איטית ומפותלת ולעיתים עמוקה וצבעונית יותר (הרבה מעבר לשחור ולבן) אך לא פעם, הדרך משמעותית יותר מהיעד!
וגם לפעמים אנחנו צריכים לצאת כדי לחזור אחרת.

חג אורים שמח
לכל אדם יש שביל

מעבר למלחמה במדינה, מתקיימת מלחמה נוספת בתוכנו,  מי ינהל את את מי?

השגרה , התפקוד , התקווה והאופטימיות או הפחד, החרדה והפסימיות כאילו באמת יש כאן "אנחנו" מול "הפחד". "שגרה רגילה" מול "שגרת חירום"?

בתהליכי הייעוץ, אנחנו פוגשים לאחרונה אנשים רבים ששואלים שאלות שלא שאלו את עצמם קודם לכן, שאלות קריירה, פרנסה ומימוש שזורות בשאלות על זהות, מקום מגורים, שייכות וביטחון ביתר שאת.

זה לא רע או טוב, שחור או לבן, יש בהתמודדות עם הפחד גם פתח להזדמנויות,  ליצירתיות, ליצרנות, לתושיה ולאומץ. כ שכל כך הרבה דברים מתפרקים לפעמים נוצר בנו צורך/ הכרח לקחת שליטה ולהחליט יותר באומץ על חיינו.

רבי נחמן מברסלב אמר:

"ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד. הכלל והעיקר שלא יתפחד כלל"

(מתוך ליקוטי מוהר"ן, תנינא מ״ח:ב׳:ז׳)

כן , אנחנו עומדים כבר תקופה על גשר צר מאוד. מאוד!  אנחנו עומדים בו כעולם, כמדינה, כקהילה,כמשפחות, כזוגות  וכבני אדם פרטיים.

כן, אנחנו מפחדים ואנחנו גם מתפחדים ( אפשר שלא ?)

מה ההבדל בין לפחד ל"להתפחד" ?

"פחד"  הוא משהו כביכול יותר אוביקטיבי ואוניברסלי. ואילו "להתפחד" – הוא בעצם פועל  אקטיבי שבו כל אחד מאיתנו מתבטאים הפחדים,  תהליכי ההתפחדות הפנימים שלנו – זה תהליך העיבוד הדינמי של הפחד שעובר בתוכנו, לעיתים מעין "טורנדו" אישי פנימי. אינטניסיבי.

אנחנו פוגשים אנשים עם  תחושה לא נעימה בתקופה הזו, עם הרבה שאלות למי יש פחד לגיטימי יותר?

האם כל שאר הפחדים שלא קשורים למלחמה לגיטימים? האם הביטוי של הפחד שלי יכול להיות שונה מביטוי הפחד של אחרים? האם הפחדים שלי או דרכי ההתמודדות שלי עם הפחד מעוררים תחושת אשמה וביקורת? מה הדרך הכי נכונה לי להתמודד עם פחדיי?

ההתפחדות– היא מעין צבא פנימי שלנו של מלא חיילים של מנגנוני ההגנה שלנו סביב מה שנתפס אצלנו כאיום ( אמיתי או מדומה, זה לא תמיד משנה..) לחימה פנימית להסיר את איום הפחד או לא לחוות  את הפחד בעוצמה ותדירות גבוהה במגוון סוגים של מלחמות פנימיות.

המילה פחד כשהפוכים בה. נמצאת המילה דחף…

לפעמים הפחד ידחוף אותנו להתכנסות ולשמירה מכל משמר על הקיים,  אבל לפעמים יש בו מנוע לדחוף אותנו להיות אקטיביים ולעשות שינויים –  מבחירה או מכורח.

חלק מהעבודה שלנו עם אנשים שמגיעים לתהליך בתקופה הזו, זה לתת רשות ולהיות בדיאלוג עם "ההתפחדות" האישית שלהם. כל מה שעולה שם בתוכנו, הוא לגיטימי , הוא שלנו, לאף אחד אין ריבונות על "מותר ואסור" בממלכת ההתפחדות שלנו!
תחפשו ואל תוותרו למצוא את הדרכים להקל על החוויה המורכבת, המתישה והמבלבלת הזו. זוהי מערכת שמטרתה הבסיסית היא טובה, לשמור עלינו, לבקש מאיתנו לעיתים באופן אסרטיבי מדי תשומת לב, אזעקה פנימית שמפעילה את הגוף והנפש ומבקשת מאיתנו  לחוות , לפעמים להתמסר ולשהות ולעיתים- לפעול , ליזום, ליצור ולשנות איפה שרק אפשרי ונכון לנו להקלה וריפוי להווה ולעתיד.

ו.. אמן שנצליח  למצוא ולעבור את הגדה השנייה של ה"גשר צר מאוד"-  כפרטים וכמדינה בתקופה זו.

אז אם בנוסף למלחמה המדינית/ ביטחונית אתם חווים מלחמה פנימית סביב שאלות פרנסה, עבודה, קריירה ומימוש אנחנו כאן עבורכם לעזור לכם למצוא את השביל גם כשנסיבות שבילי המציאות "החיצונית " משתנות ולא ברורות.

אנו מחזיקים ומחזקים עם האדם את "האדמה" –
הביטחון, היציבות, הפרנסה , הזהירות, ההגיוני והאפשרי בקבלת החלטות בקריירה.

אך לא רק  חיפוש וחקר האדמה משמעותית לאדם אלא גם נחפש את ה"שמיים" של האדם –
המעוף, החלומות, הכמיהות, התשוקה ומענה מדויק יותר לרצונות, לצרכים  ולהתפתחות.

בחיפוש אחר שביל הקריירה שניהם חשובים ומהותיים – האדמה והשמיים!

לאחרונה, בוודאי אחרי ה-7 באוקטובר, שאלנו את עצמנו ,האם ישנה חוויה ש "השמים" הפכו לנמוכים יותר?

עוד מוקדם מכדי לומר איך המלחמה וכל השינויים שמרעידים לנו את האדמה ומזיזים את השמים ישפיעו… ובכל זאת כמה תנועות/תזוזות שאנחנו פוגשים בימים אלו:

+ שאלות לגבי קריירה ופרנסה שמתלוות לשאלה איפה לגור? בארץ ובעולם? מחשבות על שינוי מקום מגורים, רילוקיישן, נוודות דיגיטלית. שאלת ה "מה יהיה/ איך יראה העתיד במדינה"?
מובילה רבים לחיפוש פתרונות פרנסה ובניית קריירה שתתאפשר גם במדינה אחרת או בנוודות.
שאלות שזורות בין זהות, מגורים, פרנסה וקריירה.  בנוסף, צורך "ברילוקישן מקומי" בתוך המדינה, זמני או קבוע בשל המלחמה הן בשל חלקי הארץ המפונים והן בשל אנשים שלמרות אי ההגדרה כ"אזור מפונה" בחרו להתרחק במידה כזו או אחרת ממקום מגורים שמעורר בהם תחושת אי וודאות וחרדה גדולה.

+  מצד אחד רצון לשינוי בקריירה ומצד שני פניות לשינוים יותר קטנים והדרגתיים, לפעמים שינוים ובניית קריירה נוספת לצידי הקריירה הקיימת, לימודים וקורסים מקצועיים, התפתחות והתחזקות פנימית, עשייה התנדבותית ועוד.

+ אנשים שמרגישים בעת הזו שהם חייבים לעשות משהו משמעותי ,גם אם קודם זה פחות העסיק אותם, או אפילו לא העסיק כלל, הצורך בעשייה משמעותית הפך לבוער בהם.

+ לא רק "משמעות אישית" אלא גם הרבה רצון למעבר לקריירה עם משמעות הקשורה למדינה, לקהילה, למגזר מסוים או סוגיה מסוימת שקרובה לליבם.

+ אם לא עכשיו אז מתי?- אנשים ששאלת הקריירה הולכת איתם, אך דווקא משהו בתקופה הזו שהאדמה גם כך רועדת, דוחף אותם לעשות שינוי ולדייק (גם בגיל מבוגר..) את השאלה "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול".

+ כשכל כך הרבה במדינה תקוע לפעמים החוויה שבמשהו אולי אני יכול/ חייב לזוז, לשנות , להתפתח, לייצר איזושהי תנועה, נותנת חווית "אדמה ושמים". גם אם בימים אלו אצל חלק מאיתנו ישנה חוויה שהשמים נמוכים יותר. יש שמים…

אדם חייב אדמה ואדם חייב שמים!

אתי הילסום, כתבה יומן מרתק ומעורר השראה בימיה – ימי מלחמת העולם השנייה. היא הייתה אדם שהחזיק, ראה והאמין בשמים עד יומה האחרון.

בספרה – "השמים שבתוכי" היא מתארת איך מדי יום עם רדת ערב הייתה יוצאת במחנה הריכוז ווסטרברוק אל גבולות המחנה עם כל מי שהיה מוכן להצטרף אליה, היא הייתה מתבוננת בשמש השוקעת ובשמים הנצבעים ואומרת לעצמה, לאחרים ולאלוהים:

"השמים בתוכי גדולים ורחבי ידיים ממש כמו השמים שמעליי…אדם חייב להמשיך לראות שמים".

היינו עם כל בני המשפחה וחצי מדינה בים!   החוף היה מלא, השמש קפחה והמים היו קרירים ונעימים אם כי קצת מעקצצים (מדוזות …)

בשעת צהריים חמה במיוחד, המציל שבחוף עדכן בכריזה שכוחותינו שיחררו בגבורה רבה ותחת אש את ארבעת החטופים – נועה ארגמני, שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ואנדריי קוזלוב– הלם!

כל החוף נעמד על הרגליים ומחא כפיים – התרגשות שיא ברגע מזוקק של אהבה ומלחמה…

הרגע הזה הזכיר לנו טקסט קסום שכתב אלברט איינשטיין לביתו ליזרל על אהבה ומלחמה:

"ליזרל היקרה,
כשהצעתי את תורת היחסות, מעטים מאוד הבינו אותי, ומה שאני אגלה עכשיו לאנושות כנראה גם מתנגש עם חוסר ההבנה ודעות קדומות בעולם, אני מבקש ממך לשמור על המכתבים כל עוד יש צורך, יתכן וזה ייקח עשורים של שנים, עד שהחברה תתקדם מספיק כדי לקבל את מה שאני מסביר בהמשך.
יש כוח חזק ביותר, שעד כה המדע לא מצא עבורו הסבר רשמי. זהו כוח הכולל ומפקח על כל האחרים, הוא פועל מאחורי כל תופעה הפועלת ביקום ועדיין אינו מזוהה על ידינו,
כוח אוניברסלי זה הוא א ה ב ה
כאשר מדענים חיפשו תאוריה מאוחדת של היקום הם שכחו כוח בלתי נראה החזק ביותר
האהבה היא אור, שמאיר את מי שנותן ומקבל אותה
אהבה היא כוח משיכה, משום שהיא גורמת לאנשים מסוימים להרגיש משיכה לאחרים
אהבה היא כוח, כי זה מכפיל את הטוב ביותר שיש בנו.
עבור אהבה אנו חיים ומתים
אהבה היא אלוהים ואלוהים הוא אהבה
כוח זה מסביר הכל ונותן משמעות לחיים. זה המשתנה שממנו התעלמנו במשך זמן רב מדי, אולי כי אנחנו מפחדים מאהבה כי זה האנרגיה היחידה ביקום שהאיש לא למד לשלוט בה כרצונו
אם במקום המשוואה המפורסמת ביותר שלי בתחום האנרגיה
E = mc2
ניקח את אנרגיה האהבה כדי לרפא את העולם, דרך אהבה מוכפלת במהירות האור בריבוע, נגיע למסקנה שאהבה היא הכוח החזק ביותר בעולם, כי אין לה גבולות.
לאחר הכישלון של האנושות לעשות שימוש ולשלוט בכוחות האחרים של היקום שהופנו בסופו של דבר נגדנו, דחוף שנזין את עצמנו עם סוג אחר של אנרגיה.
אם אנחנו רוצים המין שלנו ישרוד, אם ברצוננו למצוא משמעות בחיים, אם אנחנו רוצים להציל את העולם ואת כל היצורים החיים בו, אהבה היא התשובה האחת והיחידה.
אולי אנחנו עדיין לא מוכנים לעשות פצצה של אהבה, מכשיר חזק מספיק כדי להשמיד את השנאה, האנוכיות ותאוות בצע שתהרוס את כדור הארץ כולו.
עם זאת, כל אדם נושא בתוכו גנרטור קטן אך רב עוצמה של אהבה בו יש אנרגיה שמחכה להשתחרר.
כאשר אנו לומדים לתת ולקבל אנרגיה אוניברסלית זו, ליזרל היקרה, אנו מצהירים שהאהבה תנצח הכל, היא מסוגלת להתעלות מעל הכל ומעל האין, משום שאהבה היא תמצית החיים.
אני מאוד מצטער שלא הייתי מסוגל לבטא את מה שהיה בליבי, שפעם בשקט עבורך לאורך כל חיי. אולי זה מאוחר מדי להתנצל, אבל כיוון שהזמן הוא יחסי, אני זקוק להגיד לך שאני אוהב אותך ובזכותך הגעתי לתשובה המוחלטת.

אבא שלך אלברט איינשטיין."

הטקסט הזה היה מבין מכתבים שכתב איינשטיין לביתו ליזרל – המכתבים התגלו לאחר מותו ויש האומרים כי ביקש ממנה לא לפרסם אותם עד שהעולם יהיה בשל ומפותח מספיק  לקבלם…
.
קשה בכלל ובטח בימים אלו "להיות באהבה", יש לכך צורך בהשקעת אנרגיה, ברשות, בפניות ועוד. אבל אהבה היא כוח החיים!

אנחנו פוגשות אצל  רבים מלקוחותינו מאבק פנימי בין צורך/ כורח בשינוים גדולים בקריירה, במקום מגורים, בשאלות זהות  לבין העדר כוחות/ פניות לשינוים גדולים של אהבה ותשוקה.
אך גם אם אין פניות לאהבות גדולות בימים המורכבים הללו, חשוב למצוא לנו מקום וזמן לדברים קטנים וגדולים שאנחנו אוהבים. כשהטעם של כולנו בפה כל כך מר , תפל, חריף אם חמוץ. קצת כמו הוספת תבלין שיכולה קצת לשנות עבורנו את טעם החיים.

זה יכול להיות דרך פעילות ספורטיבית לעלות קצת את האנרגיה או להרגיע ולאזן, להיות בטבע,   לטבול רגלים במים ולתת להם להרגיע את הגוף , לשמוע את הגלים, ללכת יחפים בחוף הים  או ליהנות מהנופים מסביב. לשמוע מוזיקה, לתרגל מיינדפולנס, לקרוא, לבשל או לאפות, לשמוע פודקסט שממלא אותנו, ללמוד סדנא או לימודים ארוכים, להיפגש עם חברים ולנעוץ ביומן אירוע מרגש ששווה לנו לחכות עבורו ולתכנן אותו… ועוד, לחבק יותר את מי שאנחנו אוהבים, ללטף, לגעת, ולזמן סביבנו אנשים שממלאים לנו את הלב.

המשפט של זאב נחמה / אתניקס- "רק אהבה תנצח" נשמע קצת אופטימי ודביק מדי לימים אלו. אבל אולי אהבה תאפשר לנו קצת החלמה  בתוך המלחמה.

נהוג לחשוב  ששינוי בקריירה מחייב שינוי מקצוע , אבל לעיתים נדרשים שינויים קטנים יותר לפתור בעיות של קריירה .

תחושת תקיעות בקריירה – גם אם היא מפחידה , הינה שלב התפתחותי טבעי וצפוי בכל מסלול גדילה

היתקעות בקריירה אינה דווקא מכשול אלא הזמנה לבדיקה מהו החדש המתבקש.

*שימו לב לשינויים בכם , שימו לב האם הפכתם לחסרי סבלנות , לא בא לכם ללכת לעבודה בבוקר, כואב לכם הראש או כל תגובה פיזית או רגשית שהשתנה שיתכן ותמצאו והיא קשורה לחוויה שלכם בקריירה.  אל תתעלמו  מהסימנים , במיוחד אם הם מתמשכים וחוזרים על עצמם. אחרי מנוחה קצרה נסו להבין מה נפגע במאזן התפקודי שלכם .

*נסו להתייחס לחייכם כמערכת אחת . תחושת היתקעות בעבודה יכולה להעיד על בעיות עם בן הזוג, עם הורות , עם צורך בגדילה במשפחה שהעבודה בולמת ועוד . נסו למפות ולדייק היכן נמצאת חווית התקיעות? באיזה שדה/ות היא נמצאת בחייכם?

*תנו כבוד לשינויים קטנים – הם יכולים לשנות את מצבכם מקצה לקצה , בדיוק כמו שנכנס גרגר לנעל והוצאתו מהנעל משפיעה על כל חווית ההליכה.

* נהוג לחשוב שהתקדמות בקריירה היא בכיוון למעלה (לדוגמא מסמנכל למנכל )אבל התקדמות יכולה להיות גם לרוחב ולעומק . אפשר לעשות את אותו תפקיד במקומות שונים וגם אפשר לעבור תהליך התפתחות אישי ובעקבותיו לבצע אותו תפקיד ברמה ואיכות חדשים.

אנשים גדלים נתקעים מעת לעת. תקיעות יכולה להיות הזדמנות לגדילה (בקריירה, באיכות החיים, ברווחה רגשית או פיזית ועוד…)

הלימודים לתואר הם פרק זמן שעשוי להכתיב מסלול לשנים קדימה. במדריך המקוצר שלפניכם תמצאו כמה מדדים שיסייעו לכם בהחלטה מה ללמוד והיכן

בעבור רבים, בחירת מסלול לימודים היא הבחירה הראשונה שאנחנו עושים באופן עצמאי לגמרי. עד אז המסלול מותווה בשבילנו: מערכת החינוך, משם לשירות, ואחריו בלבול. הבחירה במסלול אקדמי עלולה לבלבל עוד יותר כשמבינים שבחירה במסלול לימודים אחד משמעותה גם ויתור על אפשרויות רבות אחרות. "ההחלטה הזו לא גדולה כמו שהיא נראית, ולמעשה אפשר גם לשנות אותה", מזכירה גוני ינאי־יצחקי, מנהלת מרכז "לכל אדם יש שביל" לייעוץ ופיתוח קריירה. "בערך 30 אחוזים מהסטודנטים נושרים או משנים את מסלול הלימודים, ובשוק התעסוקה היום אפשר גם לעבוד בתחום אחר ממה שלמדת".

איך מכווינים אדם שמתעניין במסלול לימודים?

"הרבה פעמים צעירים מסתכלים לטווח הקצר – מה הם עומדים ללמוד בשנים הקרובות; התבוננות נכונה צריכה להביא בחשבון שהלימודים הם אמנם שלוש־ארבע שנים, אבל הם אמצעי ולא מטרה: לקריירה, לאיכות החיים שרוצים, להתפתחות. כשבוחרים מסלול לימודים, המטרה היא להרחיב את ההסתכלות ולשאול מה הלימודים יהיו בשבילך בהמשך".

ומה עושה אדם שלא יודע לענות לשאלות האלה?

"אדם שלא יודע מה ללמוד או מה הוא רוצה לעשות, עליו לנסות להבין מה לא מאפשר לו לדעת. אילו חסמים פנימיים יש לו. אלה יכולים להיות ביטחון עצמי נמוך, פחדים, חוסר רשות לחלום ולרצות, קולות של ההורים שמשפיעים מאוד על הבחירה. בבחירת תואר ראשון אנשים רבים שומעים את הקול של ההורים חזק מאוד. גם אם בסוף הולכים ללמוד את ההפך הגמור, הבחירה עדיין נעשית ביחס לדברים ששמענו בבית. "יש גם חסמים חיצוניים: בגיל הזה אדם צעיר לא מכיר הרבה מסלולים ולא יודע לתרגם את מה שעשה עד עכשיו ואת התחביבים שלו לקריירה עתידית או למסלול לימודים. אפשר לנסות לתרגם את מה שאנחנו אוהבים להבנה הנוגעת ללימודים ולקריירה הנכונים. למשל, אם את אוהבת לאפות ולא רוצה להיות קונדיטורית, מה כן? מה יש באפייה שאת אוהבת? דיוק, כמויות -אולי כימיה היא הכיוון".

ומי שלא יודע מה הוא רוצה?

"באופן אופטימלי, הלימודים צריכים לשרת את מה שאנחנו רוצים להיות. גם מי שלא יודעים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, יכולים לנסח רצון כללי, למשל 'אני רוצה לעזור לאנשים'. אפשר לצמצם את השאלה לאופן העזרה – באמצעות דיבור, ואז אפשר ללמוד עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה; לעזור בתנועה, ואז אפשר ללמוד פיזיותרפיה; וכן הלאה. אם קשה לזהות תחום ספציפי, כדאי לשקול תואר רוחבי כמו הנדסה תעשייה וניהול, מנהל עסקים או מדעי ההתנהגות. אלה תארים מוכווני ידע רחב, שיכולים לפתוח הרבה תחומים בהמשך".

המסר המרגיע ביותר שאפשר לומר על בחירת תחום לימודים הוא שלשאלה הזו יש הרבה תשובות נכונות, ולרוב התפקידים שדורשים השכלה יש יותר מדרך אחת להגיע. אפשר למשל לעסוק במדיניות ציבורית כרואה חשבון במשרד ממשלתי, ואפשר גם עם תואר בעבודה סוציאלית בעירייה. חוסר הידיעה הברורה יכול לפתוח הרבה אופציות, ודווקא להקל על ה־ FOMO (חרדת ההחמצה). קשה יותר לטעות כשאין תשובה אחת נכונה. גוני סייעה לי בניסוח שאלות הכוונה וסינון שיעזרו למתלבטים בבחירת מסלול לימודים. לא חייבים לבחור בסדר הסינון כפי שמוצג פה; אם יש שאלות שקל לכם יותר לענות עליהן, כדאי להתחיל בהן.

סינון ראשון – מנוע פנימי

חידוד המנוע הפנימי עוזר להבין מה מעניין אתכם, ומתוך זה להשיב על השאלה מה תלמדו.

במה אני טוב?

בשיחה שקיים עומרי כספי בהסכת שלו עם יעל ארד, דיברו שני הספורטאים המעוטרים על נקודות חוזק מול חולשות ומתי משקיעים בכל יכולת. בעונת המשחקים, הם הסבירו, ההשקעה מופנית לפיתוח נקודות החוזק, וכשיש להם פנאי, מחוץ לעונה – מתרכזים בחולשות. איש לא מעלה ספורטאים למגרש בגלל החולשות שלהם, אלא בגלל נקודות החוזק שבהן הם הכי טובים שיש. אם תלכו ללמוד משהו שאתם גם טובים בו – תהיו אנשי מקצוע טובים יותר ותגיעו לתוצאות טובות יותר. שחקו על נקודות החוזק שלכם.

היכן התשוקה שלי?

תשוקה היא דלק. כשבוחרים מסלול לימודים שאלו מה יעשה לכם טוב, או לחלופין מה הפצע הגדול שלכם – שהייתם רוצים לרפא באמצעות הלימודים. הרבה אנשים בוחרים תחום לא רק כי הוא עניין אותם, אלא כי הוא עונה על כאב אישי שהם רוצים לפתור. אתם לא צריכים לסבול. יש לכם רשות ליהנות מהלימודים ומהעבודה ולהשיג תחושת מימוש.

סינון שני – מבט לתעסוקה

לא מעט מסלולי לימוד לא ייתנו לכם מקצוע ביד. מקצועות רבים אינם תלויים בתואר מסוים, אבל תואר אקדמי עשוי להעניק יתרון. פילטר נוסף להעביר דרכו את תחום העיסוק שלכם הוא הקשר בין מה שתלמדו, לעיסוק שלכם ביום שאחרי התואר.

מה אומרים העוסקים בתחום?

יש לכם כיוון של מקצוע שבו תרצו לעסוק? שבו עם אנשים העובדים בתחום ובררו כיצד הגיעו אליו: באילו תחנות עברו בדרך, באיזה מסלול לימודים צעדו, האם הם מרוצים מהעיסוק שלהם. שאלו גם על השכר, על הסיפוק המקצועי, אם הם נהנים גם מהדרך או שהם מרוצים רק כשהפרויקט נגמר, מהן אפשרויות הקידום ומה הם היו אומרים לאדם שמעוניין להיכנס למקצוע. אנשים מדברים מתוך התפיסה שלהם ולא כל ידע הוא אובייקטיבי, ולכן כדאי לדבר עם יותר מאדם אחד.

איפה הכסף?

הלימודים לתואר הם תקופה של שלוש־ארבע שנים שעשויות להכתיב מסלול לשנים קדימה, בוודאי אם מדובר בלימודי מקצוע. כדאי לזכור שבכל מקצוע יש אפשרות להתפרנס, השאלה היא כמה מאמץ יידרש כדי להגיע למשכורת שתספק אתכם. אם הולכים מתוך תשוקה לתחום שיצא לו שם לא מכניס, ואם פרנסה היא שיקול נכבד – כדאי לדעת מראש אילו כישורים תצטרכו להשלים או לפתח במקביל לעבודה. לא כדאי להקשיב רק לאנשים מטעם מוסד הלימודים, כמו יועצים מטעמו, אנשים שהובאו ליום הפתוח או שמצוטטים באתר של מוסד הלימודים. דַברו עם אנשים שעוסקים בתחום. בקשו מאנשים ברשתות החברתיות שיחברו אתכם לאנשים שעובדים במקצוע ושאלו אותם על התנאים ועל השכר. אפשר גם לשאול בוגרים של התואר במה הם עובדים, אם תחום עיסוקם. קשור למה שלמדו, ואם לא – האם הלימודים תרמו להם.

מהם תנאי ההעסקה?

תנאי ההעסקה בעבודה משפיעים מאוד על איכות החיים. כשבוחרים תחום כדאי לדעת כמה קל יהיה לעבוד בתחום: האם יש הרבה משרות? מעט? האם אפשר לעבוד בתחום בכל מקום או שהתחום יגביל את אזור המגורים שלכם? האם יום העבודה בנוי באופן אחיד או שאפשר לבחור בין סוגים שונים של ימי עבודה (למשל ימי עבודה של 10 שעות לעומת ימים שמסתיימים בשלוש אחר הצהריים; האם יש ציפייה לעבוד גם בסופי שבוע)? כמה שנים עתידות לחלוף עד שתהיה גמישות בתנאים?

סינון שלישי – בחירת מוסד לימודים

בארץ קיימים כ־ 60 מוסדות להשכלה גבוהה. בירור ההבדלים ביניהם יוכל לסייע במענה על השאלה איפה ללמוד. מה מסתתר מאחורי השם? לא כל המוסדות נחשבים באותה מידה. ישנם מוסדות שהשם שלהם יפתח לבוגריהם דלתות, יש חוגים שנחשבים יותר בתחומים מסוימים. בשוק התעסוקה הנוכחי רוב המקומות פתוחים לבוגרי כל המוסדות, ויש תחומים שבהם לא משנה איפה למדת. עם זאת, יש תחומים שבהם בוגרים של מוסדות נחשבים יהיו זקוקים פחות לתושייה או חוסן שיאפשר לשמוע גם "לא".

איך הלימודים?

מהי רמת הלימודים ומהן הדרישות של המוסד מהסטודנטים? האם הלימודים מעמיקים? האם הכול תיאורטי או שמשולבת פרקטיקה? האם הלימודים מאפשרים לעבוד במקביל? מהו יחס המוסד ללקויות למידה או לאוכלוסיות מיוחדות? מהן ההשקפות של המוסד? לכל מוסד יש אוריינטציה משלו. מוסדות לימוד נבדלים זה מזה בדגשים המקצועיים (למשל מוסדות עיוניים יותר מול מעשיים יותר) מיקוד תוכנית הלימודים (למשל דגש גדול יותר על מגזר ציבורי או על מגזר עסקי) ואסכולה בתוך תחום הלימודים. ישנם מוסדות שמיועדים לאוכלוסייה מסוימת – למשל מוסדות שפונים בעיקר לציבור הדתי, לרבות מוסדות נפרדים, וכדומה.

מה עוד המוסד מציע?

האם חוץ מהתואר, המוסד מציע תוכניות העשרה שיעניינו אתכם או יקדמו אתכם? האם יש בו מלגות לעשיה בתחום שקשור אליכם, בתי מדרש, יוזמות של סטודנטים? התמחויות? אם כן – איפה? האם הלימודים כוללים חניכה (מנטורינג)? אם כן, של מי? איך מגיעים לתוכניות האלו?

סינון רביעי – אמור לי מי חבריך

מוסד לימודים כולל גם חברים לספסל הלימודים. גם הם פרמטר שאפשר להביא בחשבון. איך נראית החוויה הסטודנטיאלית? חלק מהמוסדות מציעים חוויה מקיפה לסטודנטים וחיי חברה, וחלק פחות. מה אתם מחפשים ומה מתאים לכם? אתם רוצים להכיר חברים או רק להגיע הביתה בשקט? עד כמה חיי החברה קריטיים לכם? אתם רוצים ללמוד עם אנשים שנראים כמוכם או שאתם מעדיפים פרמטרים אחרים?

אילו אנשים ילמדו איתנו?

חברים שיכולים לקשר אתכם לנקודות מפתח הם נכס גדול מאוד בחיים המקצועיים: הם יספרו לכם על הזדמנויות שיקדמו אתכם, ויפתחו לכם דלתות. מוסד לימודים אקדמי הוא אחד המקומות הבולטים שבהם נוצרים קשרים כאלה. חבריכם ללימודים יעזרו לכם לפתוח דלתות עתידיות, וכדאי לחשוב מראש גם על הזווית הזו.

בין שלושת ה"משפחות" האלה חלים יחסי גומלין מורכבים, מפרים ומפריעים. בעוד שהיחסים בין מערכת משפחות המוצא והמשפחה החדשה שהאדם מקים נידונו ונלמדו  ביתר הבנה נלמדו פחות מערכות היחסים שביניהם לבין מערכות העבודה.

הרבה פעמים מהווה העבודה שדה אימונים לאהבה במובן הרחב של הביטוי, ולהפך. כשלמעשה  תוך כדי בניית המיקום של האדם בעבודה הוא תוחם את הגבולות שלו ביחסיו עם אנשים  ומפתח את יכולותיו במערכות אלה: לעמוד על שלו, לשכנע, להודות בשגיאה, לבקש עזרה או לתת אותה, להיפרד ממערכת יחסים לא מתגמלת או לשנותה, לבנות צוות ולפעול ביעילות ובהתלהבות ואפילו באהבה ובמחייבות בתוכו, להוביל אנשים, להיות מובל או מודרך, להיות שייך, להכיר את עצמו. כל אלה ועוד מהווים כלים בסיסיים לחיים מספקים במערכות באשר הן. משנרכשו הם ברי העברה בתוך ובין מערכות . האדם נושא אותן באשר הוא: הוא מביא אותן הביתה משדות האימונים שלו באשר הם והם גם הבסיס לבניית יחסי קרבה, בניה ואינטימיות. אנשים לומדים על אינטימיות דרך חוויות ההתקרבות ובנית מערכות יחסים מספקים בעבודה ולהפך .

מתוך חוויות בניה ואימון בשדה של "הארגון" המשפחתי והזוגי אנו לומדים על צרכינו והוויתנו בעבודה ובקריירה.

העבודה מאפשרת פרנסה אך גם יוצרת תחושה שממנה אנו מקבלים חוויות של שייכות, הערכה, משמעות  ואפילו מימוש.

לעיתים כמה מאלה חסרים ואז האדם ממשיך לחפש דרכים –בתוך מערכת העבודה או מחוץ לה- כדי להשלים צרכים אלה.

העבודה  מתעלת רגשות או קונפליקטים ("הסתערנו על הפרויקט", "נצחנו את המתחרים", "נהנינו משיתוף הפעולה החדש שנתאפשר" ועוד).

מערכות העבודה משמשות לעיתים קרובות כבסיס מארגן לחיינו הפנימיים והחיצוניים דרך זה שהעבודה מחייבת לסדר, מבנה  וארגון ומאפשרת מוצא הולם לשאיפות , תסכולים  ושאיפות למימוש יכולות וריכוזן להשגה מכוונת ושיטתית של מטרות ומשמעות.

לגבי מרבית האנשים הזהות  היא במידה רבה פונקציה של הישגים  מוערכים על ידינו ועל ידי אחרים. העבודה מרוכזת ב"עצמי" ביחס לאחרים מכיוון שתוצר העבודה והמקום בארגון מגדיר את ה"עצמי"  באופן אובייקטיבי ומוחשי ומתוגמל על כך ישירות יותר מכל אספקט אחר של אישיותנו, כמו למשל  הורות: לעיתים לוקח  שנים רבות עד שניתן לחוש ולחוות הישגים הוריים או סיפוק ונחת מהישגינו כבנותיהם או בניהם  של הורינו. תהליכים דורשים  הבשלה  עד ש"ההישגים" במערכות אלה נחווים כממשיים ומספקים. מצבי עבודה או משפחה שבהם אין תחושה של אחריות לתוצאה- יוצרים תסכול וכעס.

מניסיוננו , המערכות של עבודה ומשפחה שהקמנו – שתיהן מקורן במערכת משפחת המקור. זהו כאמור הארגון הראשון שבתוכו גיבשנו מושגי נתינה וקבלה, השתייכות והערכה כמו גם דפוסי עשייה והתייחסות מתגמלים או מתסכלים, רמות השאיפה וההזדקקות למשוב, מיקומנו בהיררכיה והמבנים הארגוניים בהם טבעי לנו לתפקד. בין  המערכות הנידונות קיימים ארבעה סוגים של יחסים:

1. יחסי ניגוד- אני עושה במערכת אחת ההיפך מאשר באחרת
2. יחסי השלמה- אני משלים במערכת אחת את שאני עושה באחרת
3. יחסי זהות או השתקפות- מה שאני עושה במערכת אחת אני משכפל באחרת
4. יחסי חילופין- אני עושה פעם בזו ופעם באחרת מדגמי ההתנהגות והיחסים האופייניים  לי.(אני רב באחת ומשלים באחרת.)

לעיתים קרובות אנשים מתבלבלים בין המערכות. לעיתים- משבר או קשר של אהבה מועתק ממערכת אחת לאחרת. כך למשל צורך בשינוי מקום עבודה או אפילו הסבה מקצועית יכול למצוא אצל אדם מסוים פורקן או ביטוי בחוויה סובייקטיבית של רצון לעזוב בת זוג והמשפחה  ולבנות משפחה חדשה. זאת, בעוד שהמשבר הממשי נמצא בקושי , בפחד ובתחושת אי היכולת למצוא תחליף לעבודה. תהליך כזה יכול לקרות גם אצל אנשים הפוחדים משינוי וגם  לאנשים שלגביהם שינוי קריירה נחשב לבגידה.

יכול גם להתרחש תהליך הפוך. אדם שאינו מרוצה מהזוגיות שלו במשפחה שבנה, אך חושש להתמודד עם הנושא  היות שבמערכת ערכיו:"משפחה לא עוזבים ולא משנה מה מרגישים". אישה או איש כזה, מרגישים באופן לא מודע, בטוחים יותר להסיט את אי שביעות הרצון  מהזוגיות האינטימית למרחב העבודה או אפילו לחבר או חברה בעבודה שאיתו יש לו  או לה חוויה של "זוגיות" תעסוקתית.

כתוצאה ממנגנונים כאלה אנו חווים או עדים לתופעות והחלטות "תמוהות" של אנשים , המחבלים ביחסי העבודה או אפילו עוזבים עבודה מתגמלת, מספקת ומתאימה ועוברים למקום אחר, שממש לא מובן מדוע נבחר, בלי שיש להם הסבר משכנע, אפילו לעצמם. ובלי שמעבר כזה פתר להם משהו, כי כאמור לא במערכת שבה נעשתה ה"דרמה" הייתה הבעיה ולכן לא תמיד בה ימצא הפתרון. אנשים אחרים, שמתוך הקושי שלהם להבחין מהיכן נובעים קשייהם-אם של אהבה ואינטימיות ואם קשיי עבודה , מיומנות, זהות או הסתגלות (למקום העבודה או למשפחה שהקימו) ואז הם בועטים בשניהם. תופעה זו הייתה שכיחה אצל פורשי צה"ל בישראל שעזבו בו זמנית את צה"ל ואת המשפחות שהקימו. אצל אנשים שעבדו שנים רבות (מידי כנראה) במקום אחד, אחרי שמזמן הפסיק המקום להיות מקור לסיפוק ולמימוש נוטים לעזוב באחת גם את מקום עבודתם וגם את משפחתם.

אי מודעות לצרכים וקושי להתפתח בהלימה בשטחי החיים השונים לעיתים נמצאים בבסיס "פיצוצים" כאלה של שבירת כל המערכות.

האלטרנטיבה היא להיות מודע , לאבחן ולבחון כל תחום בפני עצמו ולהתמודד עם האתגרים הייחודיים של כל אחד מהם בנפרד.

לעיתים אנו יכולים לאבחן ולטפל בכך בעצמנו ובעזרת הסביבה הטבעית שלנו ולעיתים יש לנו צורך באיש מקצוע חיצוני שיסיע לנו .זאת אנחנו עושים בתהליכי האבחון, ייעוץ קריירה וטיפול במרכז "לכל אדם יש שביל " .

אחד הכלים, היעילים ביותר  לאיתור שורש הבעיה ומקור אי שביעות הרצון הוא קודם כל המודעות ליחסי הגומלין בין מערכות חיינו השונות,  זיהוי ואיתור במקום שהם קורים ונובעים ממנו ולאו דווקא במקום שהם כאילו "נראים" לעין. בעיקר חשוב לבחון משברים שהאדם עצמו או הסביבה מגיבים אליהם בתימהון מהסוג של " אני לא מבין איך זה קורה".

כדאי גם לקבל משוב מהסביבה ולהשתמש ב"מראות" שהסביבה יכולה לספק. בעיקר להקדים מודעות והבנה לעשייה.

לאחר שאותר מקור אי שביעות הרצון, מומלץ לבדוק שינויים קטנים בתוך המסגרת הקיימת ולכבד תחושות של אי מרוצות וצורך בשינוי. לא מומלץ לנפנף אותן כגחמות של רגע…חשוב לזכור תמיד, ששינוי מפחיד גם אם הוא נעשה בזמן הנכון מהסיבות הנכונות  ותצמח ממנו רק טובה.

יש אנשים שמתגברים על חרדת השינוי דרך שינויים דרסטיים- שהתבשלו בשקט, לאט וביסודיות מתחת לפני השטח ואחר כך מתקנים ומאזנים את שצריך. יש אחרים שבפועל סוללים את דרכם לאט ועושים שינויים קטנים, עקב בצד אגודל תוך שמסתגלים אליהם במינון נמוך והדרגתי.  האחרונים לעיתים פחות מסופקים ונוטים יותר להתבלבל לגבי מגמות השינוי שלהם ומידות שביעות הרצון שהשינוי הזה משיג. יתרונו שהוא גם חסרונו- שבהדרגה השינוי האיטי הופך לכמותי ומשמעותי ואינו מחייב מהפכות שמזעזעות את המערכות בתוכם האדם מתפקד.

מנסיוננו רוב האנשים מכילים בפועל שינוים באופן הדרגתי ובצעדים קטנים לצד לעיתים החזקת "פנטזיה" בשינוי ענקי ומהיר .

כאשר התחושה כי חלק מהתסכול נובע משאלות שייכות, סיפוק, מימוש והתמקמות בקריירה כדאי לעיתים להתייעץ עם איש מקצוע בתחום ייעוץ הקריירה , הייעוץ התעסוקתי ולעשות בירור עמוק יותר בדיוק חווית "אי המריצות" .

בעקבות הקורונה, עבור חלק גדול מהצעירים, התוכניות בוטלו או נקטעו והתקופה מאלצת להתגמש ולעשות חישוב מסלול מחדש. למשל, במקום "הטיול הגדול"- אחת החוויות החשובות, הכיפיות, המעצבות והמלמדות שמעניקות חוויה של חופש, מרחק , עצמאות, חיי חברה ונופים מרהיבים – רבים מהצעירים נמצאים בבית ההורים, בודדים, אבודים, מתוסכלים ומבולבלים לגבי ההווה והעתיד.

לתוך הבלבול שותפים גם הורים רבים במחשבה כיצד לסייע לילדיהם לצעוד את אותם צעדים ראשוניים כבוגרים, לצד אתגרי הכאוס, האי וודאות וגם ההזדמנויות שבמגפת הקורונה. אנו מאמינים שהמסע הזה מחייב עשיית סדר פנימי ומצריך הרבה תושייה, יזמות ומחשבה יצירתית. אם עד כה הייתה הסללה חברתית ותרבותית ברורה (מתי טיול, מתי לימודים, מתי עבודה…) כיום יש הרבה מגבלות אך יש גם חופש רב להחליט ,ליצור ולנוע "מחוץ לקופסא".

מניסיוננו הרב בליווי וייעוץ לצעירים, אנו ממליצים תחילה לעשות איזשהו סדר עדיפויות – מה כרגע הדברים שהכי חשובים עבורכם: חיי חברה? קהילה? פרנסה? לימודים? לצאת מבית ההורים? התפתחות? צבירת ניסיון?

נסו לבנות את המסלול לשם הייתם רוצים ללכת בתוך מגבלות הקורונה.

6 אפשרויות שעלו לאחרונה בתהליכי ליווי צעירים ורצינו לשתף:

לימודים – מהם היתרונות והחסרונות להתחיל ללמוד כעת?

לאלו מכם ששוקלים להקדים וללמוד כבר בקרוב – אם אתם כבר פנויים אז למה לא לעשות משהו "יעיל" לעתיד המקצועי שלכם?

תנאי הקבלה גמישים יותר, ניתן להתקבל למסלולים שייתכן ובשגרה לא היה ניתן להתקבל עם אותם הנתונים… וגם, יש יותר אופציות ללמידה במוסדות מרוחקים יותר (למידה מקוונת) בכך אולי תוכלו לחסוך את עלויות השכרת הדירה ולהמשיך לגור אצל ההורים.

מעניין לגלות שיש עליה של כ-30% בהרשמה למוסדות אקדמאיים. העלייה מתארת מגמה של לימודים במסלולים שונים של הרחבת ידע והתפתחות אישית, לצד לימודים לצורך מקצועות ממוקדים יותר (מתוך כתבה עדכנית באתר וואלה – לכתבה המלאה)

אך לא כל צעיר מרגיש רצון או בשלות  ללמוד כרגע! ישנם צעירים רבים שלימודים אקדמאיים בשלב זה מוקדמים להם ולכן מומלץ לחשוב על אפשרויות אחרות כמו: לימודי תעודה שבתקופה זו חלקם זולים יותר, או לבחור מסלולי לימוד קצרים ופחות מחייבים להעשרה והרחבת ארגז הכלים המקצועי/ אישיותי/ רגשי/ פיזי ועוד.

ניסיון תעסוקתי = ניסיון חיים

אם יש אנשים שאתם מכירים שהייתם רוצים ללמוד מהם או מהארגון בו עובדים כדי לחוש איך זה לעבוד במקצוע שלהם – תבדקו על אפשרויות להתנדב לצידם. תחשבו באופן יצירתי מחוץ לקופסא, כך תוכלו ללמוד הרבה ולצבור ניסיון.

למשל, אם שקלתם לעסוק בתחומי החינוך או הטיפול אבל אתם עוד לא מגובשים עד הסוף, נסו לחפש משרות שיאפשרו התנסות מעשית ומגבשת בתחום. ישנם מקומות המאפשרים התנסויות כאלו בהתנדבות (לעיתים תמורת מגורים והוצאות מחייה) ובין היתר מאפשרות חיי חברה.

מציאת עבודה לצורך פרנסה

יש המון דרכים לחפש ולמצוא עבודה ופרנסה. לא נוכל לפרט כאן את כל הדרכים, כי באמת שהן כמעט אינסופיות. לכן מומלץ ללמוד מהן הדרכים שמתאימות לך לחיפוש ומציאת עבודה.
באיזה כיוון של משרות? עד לא מזמן אחת המשרות השכיחות ביותר לצעירים הייתה למשל, מלצרות, וכעת אפשרות זו מצומצמת וכמעט ונעלמה. מצב זה מאלץ לחשיבה פתוחה יותר (ואולי גם עמוקה יותר), מה נכון לכם ומה אפשרי לכם? מי אתם? מי אתם רוצים/ יכולים להיות?
כדי להצליח, נדרשת הכרות מעמיקה עם עצמכם (חוזקות, כישורים, נטיות, מגבלות, תשוקות, צרכים..) ובמקביל להכיר מהר יותר את שוק התעסוקה, הלימודים והקריירה ואיך מתנהלים בתוכו.

עבודה מועדפת

חפשו עבודות מועדפות או חיוניות שיאפשרו לכם לקבל מענק וגם, לרוב מדובר בעבודות חיוניות בהם תוכלו לשלב חיי חברה ולצאת יותר מהבית.

בא לכם לטייל?
אמנם "הטיול הגדול" זה עניין מורכב, אך ישנה אפשרות לטייל ברחבי הארץ. חפשו ברשתות החברתיות ותוכלו למצוא פרטנרים לטיול, קבוצות ומידע על מסלולים. אחד המסלולים המומלצים – שביל ישראל

**מקומות לינה אפשריים בשביל ישראל " מלאכי ישראל"

** קבוצת WALK ABOUT LOVE
ואם תחפרו קצת תראו כל מיני קבוצות שמתארגנות או תרימו קבוצה בעצמכם:-)

במידה ובחרתם לטייל בחו"ל, נסו למצוא יעדים /מדינות "ירוקות", לא צפופות, בהן תרגישו יותר בטוח לצד הקורונה. זכרו שזה יהיה טיול דינאמי וקצת אחר…

להתנדב ולטייל – 2 ציפורים…
ישנן הרבה אפשרויות להתנדבות בעשייה חווייתית וערכית לצד מימון מגורים וחיי חברה. אלו חוויות סופר מעצבות ומשמעותיות. ליקטנו עבורכם כמה קישורים נבחרים:

• ארגון helpapp– הדרך הקלה להתנדבות" מוציא משלחות מהארץ לאזורים מוחלשים בחו"ל (גם בימים אלו)
• ארגונים שמחברים בין מתנדבים ברחבי העולם ובארץ:
  https://wwoof.net/fowo/
  https://www.workaway.info
  https://www.helpx.net/
• חוות וקיבוצים בארץ בהם ניתן להתנדב או לעבוד עם בעלי חיים, בחקלאות או בחינוך:
  sundoapp.com מחברת בין חקלאים לבין מתנדבים
• השומר
• פיתוח מנהיגות ו/או עשייה חברתית חפשו ארגונים שעוסקים בתחומים אלו https://israel2050.co.il/
• הסוכנות היהודית לעשייה משמעותית בחו"ל
• קומונת מצפה רמון "ציפור מדבר " של מיכל פרץ, עבודה חיונית, מגורים, וחיים יחד בערד. יוזמה חדשה עבור הקורונה. חפשו בפייסבוק.
• עבודה בכפרי נוער, פנימיות.. מאפשרת לעיתים עבודה ערכית והתפתחותית עם חיי חברה ומגורים.
• מכינות לאחרי צבא. למשל: "לוחמים ללא גבולות" ארגון שמחבר התנדבויות בארץ ובעולם.
• חפשו ברשתות החברתיות קבוצות: "דרושים תמורת מגורים" תמצאו שם גם דברים מעניינים.
• ארגון שמסייע למשתחררים ששווה לכם להכיר: מומונטום כולל גם אפשרויות לטיפול עם עשייה ערכית.
• "הדבר הבא" – תכנית התמחות של ארגון אלומה, קרן רוטשילד והמועצה להשכלה גבוהה: אפשרות להתמחות לסטודנטים. מה שמאפשר לכם גם ללמוד וגם להרוויח מניסיון תעסוקתי במקביל- שווה בדיקה!

ניתן לבדוק בקרנות לגבי אפשרות לעשייה חברתית בתמורה למלגה ולפעילות חברתית מגדלת – קרן אייסף, קרן רוטשילד, קרן דואליס, חפשו יש עוד…

ולסיכום, אין ספק שהקורונה שיבשה לכם ולכולנו את התוכניות. תנשמו עמוק ונסו לבנות לכם את התוכניות שנכונות לכם. לצד המגבלות יש בתקופה הזו המון הזדמנויות לחשוב וליצור אחרת.

תחשבו איך ליצר תנועה, יצרנות והתפתחות בחייכם. אל תוותרו על מציאת השביל שלכם, גם כשתנאי הדרך משתנים ובמקרים בהם אתם מרגישים מבולבלים ולא מצליחים לייצר עבור עצמכם את התוכנית להמשך השביל שלכם, אנחנו כאן בשבילכם:

-ייעוץ לבחירת מסלול לימודים ו/או לבחירת מסלול תעסוקתי – לחצו כאן

-ייעוץ לסייע לכם לבנות את השביל הייחודי שלכם  לצד תקופה הקורונה – לחצו כאן

אנחנו בתקופה שבה אנחנו עוברים הרבה שינויים, ויש לנו צורך בהרבה גמישות לצד הנחישות למצוא את הדרך ל"איך כן" .

כשאני מסתכלת על עצמי, בשבועות הקרובים, חוויתי כל כך הרבה כישלנות בניסיונות ללמוד בגילי את השימוש ומעבר לעבודה בתוכנת הזום..  וכל כישלון מקרב אותנו יותר להצלחה.

בתפיסה שלי כישלונות מלמדים אותנו הרבה יותר מהצלחות. והלוואי שהיינו מגדלים את ילדנו ללמוד יותר על כישלונות מאשר על הצלחות. השינויים הרבים ששולחת אותנו מגפת הקורונה מחייבת אותנו להתנסות בכל מיני דברים חדשים, להתגמש , לעבוד מהבית, לעבוד אחרת, מחירים אחרים, לקוחות אחרים, טכנולוגיה אחרת, לצאת לחל"ת, וכן גם להיכשל לא מעט, והמון מרחבים של "לא לדעת" בשאלות על קריירה, עבודה, עולם התעסוקה  ועוד.

אנחנו מתאמנים בהמון דברים שחדשים לנו, וזה דורש מאיתנו, פתיחות, סקרנות, גמישות וחמלה לאי ההצלחות.

מי שלא יכול לשאת כישלונות יתקשה מאוד לשרוד את  משבר הקורונה.

צארלס דרווין- אמר: "מי שישרוד זה לא האדם החזק או האינטליגנטי ביותר אלא זה שמגיב בצורה הטובה ביותר לשינויים"

אנו נמצאים בתקופה בה הערכות שחצי מהאנשים לא יחזרו למקום עבודתם ויצטרכו לעשות שינויים בקריירה.

ואז ניצבת השאלה מה אני יכול לעשות?, אם לא אוכל לעבוד או לעסוק במקום העבודה או במה שעסקתי בו עד היום?

נוצר לנו צורך להסתגל לשינויים במהירות אדירה.

האם איבדנו את הזהות המקצועית? התשובה שלי היא ש..לא.

המילה באנגלית "פרופסיה"- התרגום שלה היינו- "בעד עשייה".

והאדם תמיד ירצה להיות בעשייה, השאלה הגדולה בעקבות משבר הקורונה תהיה איך תתחבר העשייה לפרנסה?

בתוכנו , כבני אדם יש הרבה זהויות, אנחנו קוראים לזה: " קהילה של זהויות".

למשל אני,  אני גם פסיכולוגית, סבתא, אמא, חברה, כותבת, מציירת, בעלת עסק, משוררת, מדריכה מרצה ועוד. מכל אחת מהזהויות הללו הייתי יכולה לקיים מגוון רחב של קריירות.

יש לנו מספר רב של זהויות שמתחברות יחד  ( במקרה הטוב) לזהות אחת הוליסטית.

פסואה המשורר הפורטוגלי כתב מעל ל 70 שירים ומחזות, כאשר לכל מחזה הוא אמר " אני כולי סימפוניה של אנשים וכל פעם איש אחר שבתוכי או כלי אחר שבתוכי מנגן את היצירה". לכל יצירה הוא בחר "בשם עט"-פרי רוחו – עם זהות שונה, ביוגרפיה שונה, אישיות וסגנון כתיבה שונה. ואמר  שכל אחת מהזהויות הללו הם חלק מהאני שלו .

האדם הוא יצירה אחת , אך תמיד יש לנו עוד זהויות חוץ מהזהות שאנו עובדים בה לפרנסתנו.

אנחנו חיים במציאות של שינויים , ואנחנו צרכים לגדל את הערנות ולנהל מערכת יחסים יותר ידידותית, חקרנית וסקרנית עם הזהות שלנו. מה הדברים שיכולים להתאים לי ?

אפשר לגלות שם אינסוף זהויות. יתכן שהצורך בפרנסה יאלץ/ יאפשר לנו  להוציא מהארון חלקים אחרים/ נוספים בזהויות שלנו.

אולי הצורך בפרנסה ידרוש מאיתנו לעשות סדר חדש במחסן הכישורים ,האישיות, הניסיון, הנטיות המקצועיות והזהויות שלנו כדי לאפשר לנו לצלוח שינויים בעולם הקריירה שידרשו מאיתנו ( מבחירה או מכורח)

בתוך מגפת הקורונה , הבידוד והעוצר החיצוני יש לנו את האפשרות לעצור את המירוץ של החיים בעולם הקריירה המערבי ולהתבונן על העשיות והזהות שלנו. בתקופה הזו כשאנחנו בתוך הבית , מה אנחנו נהננים לעשות? במה אנחנו טובים? יתכן ובתקופה הזו אנחנו מגלים או מחדדים דברים חדשים? שמתאפשרים דווקא בעצירה הזו ובהתכנסות פנימה אנחנו ערים להתבונן , לגלות או לדייק?

אפשר לגלות את אהבה האפייה ולחבר אותה בכלל לצורך שלנו במקצועות מדויקים, מקצועות של כימיה, בצורך שלנו בלראות תוצרים. כל עשייה שלנו אפשר לנתח ולחקור ולהסיק ולהבין ממנה על עולם הקריירה והתעסוקה . תתבוננו  עמוק ובסקרנות לגלות עוד חיבורים אפשריים לעולם העבודה, ההנעה להמציא דברים, הרצון לעזור, יצירה ועוד.

זה תהליך שיש בו הרבה פחד . יתכן וחלקנו נצטרך לעשות תהליך של פרידה וויתורים מדברים שאולי לא נוכל לעשות כמו קודם, ובמקביל הזדמנות גדולה לגלות עלינו דברים חדשים.

איך נתמודד עם הפחד הגדול עם שינוי? והסקרנות אולי.

אני מסתכלת על התקופה הזו וקוראת לה " כורח המימוש"- היום אנשים נמדדים על התשוקה והאיכות שלנו יותר מכל דבר אחר.

לא מספיק היום שאתה עורך דין, מהנדס, רופא, הייטקיסט.. אם אתה לא עם תשוקה, ואיכות בעשייתך/ הוויתך   לא יחזיקו אותך ולא יבואו אליך.

פעם אמרו : "העיקר שיהיה לך מקצוע" היום ברור שזה לא כך.

אנחנו חיים בעידן של תחרות, איכות ותשוקה ואם לא תהיה מצוין בעשייתך תתקשה  לשרוד.

בתקופה בה צופים כמויות אדירות של אנשים שיחפשו עבודה/ פרנסה מי שלא יביא איכות ותשוקה בקריירה שלו יתקשה לשרוד את הבררנות של שוק התעסוקה ,מעסיקים , לקוחות בתקופה זו.

אחד הדברים שאני ממליצה לעשות בתקופה הזו  זה לנתח את מערכת היחסים שלך עם שינוי:

כך או כך במידה כזו או אחרת, ידרשו מכולנו שינויים גדולים או קטנים יותר בקריירה שלנו.

הקורונה שולחת אותנו לפתח שרירים חדשים עם שינויים. לכולם בלי יוצא מן הכלל תקופת הקורונה אילצה ואיתגרה עם  אינסוף שינויים.

רבים מאיתנו במידה כזו או אחרת יצטרכו לצאת לשינוי במקום העבודה ובקריירה.

כדי לאמן שרירי שינוי- אני מזמינה אתכם ראשית להתבונן ולנתח את מערכת היחסים שלכם עם שינוי- איך היה עבורך המעבר לכיתה א, שעברת דירה, שסיימת תיכון, שבחרת לימודים, מעברים בין משרות, צבא, טיול הגדול, בגמר הלימודים, פרידה מבת/בן זוג, הסתגלות לכל הולדת ילד ועוד… איזה תהליכים של שינוי היו לך משמעותיים.  כשהיו לך שינויים טובים מה אפיין אותם? מהם דפוסי ההתמודדות שלך כשאתם מתמודדים עם שינוי? מה הייתם רוצה לשפר בהם? אילו שינויים טובים היו לך? מה אפיין אותם?  ומה הינכם מוקירים ומעריכים בהתמודדות שלך עם שינויים?

במקביל, לבדוק על אילו תפיסות גדלת בבית הוריך סביב שינוים. השורשים שלך סביב התמודדות עם שינויים. כולנו גדלנו בבתים שעברו הגירה, כיצד נתפס סיפור ההגירה כשינוי? כשאמא ואבא עשו שינוי תעסוקתי איך הוא נתפס? ובכלל שינויים במשפחה?

שינוי מקצועי זה סוג של הגירה ממקצוע אחד לשני, מארגון אחד לאחר, משכיר לעצמאי, למבנה פיזי אחר, לפעמים לבוש אחר, אנשים חדשים, שפה שונה, תרבות.. ועוד..

בשינוי קריירה -לא מספיק להתאים לתפקיד צריך גם את היכולת לעמוד באתגרי "ההגירה התעסוקתית".

בתקופה הזו יש כל כך הרבה שינויים ויש לנו שדה אימונים נפלא לגלות את עצמנו בתוך שינוי ולחזק שרירים של הסתגלות לשינויים.

גם בתוך הבית אנחנו מגלים הרבה כמה אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש.

בשלב בו הכול מבחוץ משתנה , חשוב לחזק את הפנימיות שלנו .

זוהי תקופה מאתגרת אבל גם מאוד מיוחדת לחקר עצמי בכלל וסביב קריירה ותעסוקה

"פסיכו נאוט" – הזדמנות לחקר העצמי שלנו. ההזדמנות נפלאה להכיר טוב יותר את עצמנו.

https://todaabria.mindfulspace.co.il/hatrza/לאן-הלכה-הזהות-המקצועית-שלי-ואיפה-אני-א/

פרופסור אוסטוולד מעולם לא השיב על המכתב.
(הרמן איינשטין אביו של אלברט אינשטין ,שנת 1905, מתוך הספר
סיפורה של התגלית הגדולה בהיסטוריה, E=MC2 , דיוויד בודאניס)

בדיוק באותה שנה 1905 הייתה שנה ובה כתב אלברט אינשטיין מאמרים פורצי דרך ששינו לעד את תפיסתנו על הקיום שלנו, בדיוק באותה שנה באה לעולם תורת היחסות: E=MC2

אז מה?
יש רגעים שכלפי חוץ ופנים נראה לנו שאנחנו במקום הכי נמוך וקשה שלנו. ולפעמים בדיוק שם בחושך הכי גדול שלנו. בנקודה הזו. מחכה לנו פריצה אדירה.
הסיפור של אינשטיין תמיד נותן לי אור כשאני פוגשת איזה נקודה של חושך.
ועוד קצת מהחוכמה האדירה של האיש הנחוש בדרכו ויוצא הדופן הזה:
"אתה נכשל רק כשאתה מפסיק לנסות", "זה לא שאני כזה חכם, אני פשוט נשאר עם הבעיות למשך זמן ארוך יותר", "אני אסיר תודה לכל מי שאמר לא. הם הסיבה שעשיתי זאת בעצמי", "מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול שאלות", "חשיבה לוגית תוביל אותך מ1 ל2 ,הדמיון יוביל אותך לכל מקום ". אלברט אינשטיין.
וואו כמה אפשר ללמוד ממנו.